<h1>ראבי"ה סימן שס"ו</h1>
<h2>דף קנא.</h2>
עושין כל צרכי המת סכין ומדיחין אותו ובלבד שלא יזיזו בו אבר ושומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול בשביל שימתין וקושרין את הלחי לא שיעלה אלא בשביל שלא יוסיף וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה [לא בשביל שתעלה אלא שלא תוסיף]. ונראה לי דעל ידי ככר יכול לדחוק ולסתום פיו ולפשוט אבריו, שאף על פי שמזיזו קצת אין [לחוש, שהרי הותר לטלטלו על ידי ככר או תינוק, כדאיתא בסוף פרק נוטל [קמ"ב ע"ב] ובסוף במה מדליקין [ל' ע"ב], מפני כבוד המת], [ו]גם זה בזיונו אם ישתנה משאר מתים בפתיחת פיו ובעיקום אבריו.
<h2>דף קנא:</h2>
ותנו רבנן [מביאין] כלי מיקר וכלי מתכות ומניחין לו על כריסו כדי שלא יפוח ופוקקין את נקביו [כדי] שלא יכנס בהם הרוח. אין מעצמין עיניו של מת בשבת, אחרי מותו, ולא בחול עם יציאת הנפש והמעמץ [עם יציאת הנפש] הרי זה שופך דמים, משל לנר שכבה והולכת אדם מניח אצבעו עליה והיא כבה. רבי שמעון בן אלעזר אומר הרוצה שיתעמצו עיניו של מת נופח לו יין בחוטמו ונותן לו שמן בין שני ריסי עיניו ואוחז בשני גודליו והם מתעמצות מאליהן. ותינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת, כדי שישמור שבתות הרבה, מה שאין כן במת, שכבר נעשה חפשי מן המצות. אמר רבי יוחנן אסור לו לאדם לישן בבית יחידי, מפני שאוחזתו לילית. תניא אמר רבי שמעון בן אלעזר עשה עד שאתה מוצא [ומצוי בידך ועודך] ויש בידך לעשות. ולעולם יבקש אדם רחמים שלא יבוא לידי עניות וכו' שנאמר כי בגלל [הדבר הזה], גלגל הוא [שחוזר בעולם]. וכל המרחם על הבריות [מרחמין עליו מן השמים] [קנ"ב ע"ב]. וכל שאין לו קנאה בלבו אין עצמותיו נרקבין.
<h2>דף קנג.</h2>
ומהספדו של אדם ניכר אם הוא בן עולם הבא [או לאו], שנאמר ואזניך תשמענה [דבר מאחריך]. ואיזהו בן עולם הבא כל שדעת רבותיו נוחה הימנו תנן התם רבי אליעזר אומר שוב יום אחד [לפני מיתתך], [שאינו יודע מתי ימות] ומתוך כך ידאג ונמצא כל ימיו בתשובה, ואף שלמה אמר בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים. אמר רבן יוחנן בן זכאי משל לאדם שזימן את עבדיו וכו'.
